החלטה בתיק רע"א 1581/14

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.2.2014 (כב' השופט ג' גינת), בגדרה נדחתה בקשתן של המבקשות לסעדים זמניים האוסרים על המשיבות לאכוף את זכויותיהן מכוח סימני המסחר הרשומים על שמן.

רקע והשתלשלות ההליכים

1.        המבקשות 1 ו-3 הינן תאגידים אוקראיניים העוסקים בייצור ממתקים, שוקולדים ומגדנות, והמבקשות 2 ו-4 הינן נציגות התאגידים ויבואניות מוצרי המבקשות 1 ו-3, בהתאמה, לישראל. המבקשת 5 הינה המשווקת הבלעדית בישראל של מוצרי חברת LAIMA הלטבית. המשיבות 1 ו-2 הינן חברות זרות לייצור ממתקים ומגדנות מרוסיה, והמשיבה 3 הינה הנציגה והיבואנית הבלעדית של מוצריהן בישראל.

2.        בלב הסכסוך שלפנינו מצויים ארבעה סוגי ממתקים ושאלת תוקף סימני המסחר שהמשיבות רשמו עליהם.

           ממתקים אלו יוצרו, נמכרו ושווקו בימי ברית המועצות לשעבר על ידי מפעלים בבעלות ממשלתית בהתאם להנחיות השלטון המרכזי ולפי תקן ממשלתי אחיד. עם נפילת ברית המועצות הופרטו המפעלים, והמשיכו לייצר ולשווק בנפרד את אותם סוגי ממתקים במדינות השונות שהיו בעברן חלק מברית המועצות.

3.        לפי כתב התביעה והבקשה לסעדים זמניים, המבקשות 1 ו-3 החלו לייצר ממתקים אלו מאמצע המאה ה-20, תחת השלטון המרכזי בברית המועצות לשעבר. המבקשות 2 ו-4 מייבאות את הממתקים הנ"ל לישראל החל משנת 2003. עוד קודם לכן, מאמצע שנות ה-90, יובאו ממתקי המבקשת 1 לשוק הישראלי על ידי גורם אחר.

4.      בשנת 2005 המשיבות 1 ו-2 רשמו סימני מסחר על הממתקים מושא התביעה (סימני מסחר מס' 184179, 182759, 182758 ו-182763). אולם, רק בשנת 2013, כשמונה שנים לאחר רישום סימני המסחר, המשיבות החלו להשתמש בסימני מסחר אלו ופנו ללקוחות המבקשות בטענה כי המבקשות מפרות את סימני המסחר שלהן. לפי הנטען בכתב התביעה ובבקשה, פניות אלו לוו באיומים בנקיטת הליכים משפטיים כנגד הלקוחות של המבקשות, האשמתם בהפרת סימני מסחר, גניבת עין, הטעיית הצרכן ועוד, והלקוחות נדרשו להימנע ממכירת מוצרי המבקשות. בעקבות פניות אלו, כך נטען, הלקוחות הפסיקו למכור את מוצרי המבקשות.

         יובהר כי המשיבות לא הגישו תביעה בעילה של הפרת סימני מסחר ישירות נגד המבקשות, והפניה שלהן בטענה להפרת סימני המסחר נעשתה אל לקוחות המבקשות בלבד.

5.        המבקשות הגישו לבית משפט קמא שתי תובענות בגדרן עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו הן אינן מפרות את סימני המסחר של המשיבות, ואינן מעוולות כלפי המשיבות על פי כל דין אחר. התובענה הראשונה, הוגשה על ידי המבקשות 2-1 ביום 19.12.2013, והתובענה השנייה הוגשה על ידי המבקשות 5-3 ביום 12.1.2014.

           בד בבד הגישו המבקשות בקשה למתן סעדים זמניים הכוללים צו מניעה זמני שימנע מהמשיבות לפנות ללקוחותיהן - או לכל גורם אחר הנמצא עם המבקשות ביחסים עסקיים בישראל - ולטעון כביכול שהמבקשות מפרות את סימני המסחר של המשיבות או מעוולות כלפיהן בדרך אחרת. כן נתבקש צו עשה שיורה למשיבות להודיע לגורמים שפנו אליהם בעבר כי הן חוזרות בהן מטענותיהן כלפי המבקשות.

6.        לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית משפט קמא בהחלטתה קצרה מיום 20.2.2014 את כל הבקשות לסעדים זמניים. נקבע כי המחלוקת דורשת בירור עובדתי ומשפטי מקיף ואין זה ראוי שבית המשפט יתערב בשלב המקדמי. כמו כן, קבע בית משפט קמא שאין מקום להתערבות בנוסח הפניות של המשיבות ללקוחות המבקשות, ככל שמדובר ב"דיווח  אמת" (הדגשה במקור - י"ע) על הליכים משפטיים תלויים ועומדים.

           עוד נקבע בהחלטה, כי יש "להקפיא" את הדיון בתובענות העיקריות עד להכרעת רשם סימני המסחר בשאלת תוקף סימני המסחר מושא הדיון.

           על החלטה זו נסבה הבקשה שבפניי.

7.        אציין, כי סמוך לפניית המבקשות 5-3 לבית משפט קמא, המבקשות הגישו בקשה לרשם סימני המסחר למחיקת סימני המסחר הנ"ל וכי ההליך בפני הרשם עודנו תלוי ועומד.

תמצית טענות המבקשות

8.        טענותיהן של המבקשות בעתירות דנן נחלקות לשלושה מוקדים עיקריים. ראשית, המבקשות שוללות את תוקפם של סימני המסחר. לטענתן, המדובר בסימנים גנריים, או לכל הפחות תיאוריים, שנרשמו שלא כדין ובחוסר תום לב. שנית, המבקשות גורסות כי אינן מפרות את סימני המסחר של המשיבות, בשל הבדלים גראפיים ומהותיים בין הסימנים. שלישית, המבקשות תוקפות את התנהלותן של המשיבות, שבמשך שמונה שנים לא עשו כל שימוש בסימני המסחר ואך כעת מצאו לפנות ישירות אל לקוחותיהן של המבקשות. בהקשר זה, המבקשות מצביעות על מספר פגמים שנפלו בהתנהלות המשיבות, וטוענות כי אלו עולים לכדי שלל עוולות כלפיהן.

           בהתייחס לבקשה שבפני, המבקשות סבורות כי התקיימו התנאים למתן הסעדים הזמניים. לטענתן, הסעדים המבוקשים הכרחיים כדי למנוע מהמשיבות להמשיך ולפנות ללקוחות של המבקשות ובכך להגדיל הפגיעה במבקשות, וכן כדי לשמר את המצב הקיים מזה כעשור בו המבקשות והמשיבות פועלות במקביל בשוק הישראלי.

9.        כפי שעולה מתגובתן של המשיבות בבית משפט קמא, לשיטתן יש לדחות על הסף את התובענות ואת הבקשה לסעדים זמניים. המשיבות פעלו לפי זכותן שבדין, ואין למבקשות עילת תביעה מכוח דיני סימני המסחר או מכוח כל דין אחר, עליה הן יכולות לבסס את עתירתן. עוד נטען כי הבקשה לסעדים זמניים הוגשה בשיהוי קיצוני נוכח חלוף השנים מאז נרשמו סימני המסחר.

דיון והכרעה